שירז תעשיות כבלים בע"מ נ' שחק מעליות וסוכנויות בע"מ

פסק דין

לפני תביעה כספית לתשלום סך 2,552 ₪ המהווה לטענת התובעת את חובה של הנתבעת כלפיה בגין שירות וסחורה שסיפקה לה.

התביעה נסמכת על חשבונית מיום 3.4.12 על פיה סופק חוט חשמל קשיח באורך 500 מטר רץ (מס' ח-ן 15022).

הנתבעת טוענת כי מדובר בחשבונית שהוצאה בכפל, הסחורה סופקה רק פעם אחת ושולמה בהתאם לחשבונית שמספרה 14945 מיום 26.3.12.

הנתבעת טוענת כי הסחורה נשוא החשבונית המאוחרת לא התקבלה אצלה והמחסנאי איננו חתום עליה וכי ניתן לראות שהחשבונית נשוא התביעה הוצאה על יסוד הזמנת רכש שמספרה 38245 אלא שהזמנה זו הודפסה ביום 26.3.12 הוא היום בו גם הוצאה החשבונית שאין מחלוקת ששולמה, סמיכות זמנים זו מבססת מסקנה כי הזמנת הרכש התקבלה אצל התובעת ובאותו היום הוצאה החשבונית, עדת הנתבעת טענה כי הגעת הסחורה בפועל יכולה להתבצע מס' ימים לאחר מכן.

מר אלמקיאס מטעם התובעת והגב' עמרד מטעם הנתבעת נחקרו והצדדים ויתרו על הגשת טיעונים.

הכלל היסודי קובע כי המוציא מחברו עליו הראיה, משמעות כלל זה היא שהתובעת צריכה להבהיר ולהוכיח את העובדות הנדרשות לקבלת התביעה.

בסופו של יום, לאחר החקירות התברר כי המחלוקת היחידה שנותרה היא בדבר עצם ואופן ביצוע הזמנת הרכש שבגינה סופקה הסחורה בסמוך ליום 26.3.12.

התובעת טוענת כי לפני יום 26.3.12 בוצעה הזמנה טלפונית ובגינה סופקה הסחורה, הוצאה חשבונית 14945 והיא גם שולמה. התובעת מוסיפה וטוענת כי כשהביאו את הסחורה ביום 26.3.14 גילתה הנתבעת שאורך החוט איננו מספיק ומיד ביצעה הזמנת רכש נוספת שמספרה 38245 כאשר הסחורה על פי הזמנה זו סופקה מאוחר יותר ובגינה הוצאה החשבונית נשוא התביעה שמספרה 15022.

אם כך וכאמור, על התובעת להוכיח את אותה הזמנה טלפונית.

שני העדים שנשמעו ונחקרו הם עדים המעוניינים בתוצאות ההליך, מר אלמקיאס הוא הבעלים של בתובע והגב' עמרד עובדת של הנתבעת, מעבר לטענות בע"פ שנשמעו, אין שום חיזוק בדמות ראיה אובייקטיבית שתטה את הכף לכאן או לכאן.

זאת ועוד, דווקא בעדות מר אלמקיאס התגלו חולשות היכולות להעיד על נוהל בלתי מסודר בקבלת הזמנות שאולי הביא לטעות ותקלה.

כך התברר שהזמנות מגיעות בכל מיני אופנים ברם רק חלקן מתויקות באופן מסודר וחלקן נזרק לפח לאחר שמונפקת חשבונית בגינן.

כך התברר כי לא כל משלוח סחורה יוצא עם תעודת משלוח ולמעשה אין בקרה אמיתית בעניין זה כאשר מר אלמקיאס נשען בעיקר על האמון שהוא רוכש לנהג המחלק את הסחורה, תעודות משלוח מוצאות רק לקבלנים ואתרי בניה.

ולסיום עניין זה, הסתבר כי הן התובעת והן הנתבעת מחזיקות הזמנות רכש רבות, חלקן מהזמנים הרלבנטיים ולרבות הזמנת הרכש מס' 38245-נשוא החשבונית שבמחלוקת בהן נרשם כי ההזמנה ממוענת "לידי שניר-סוכן מכירות" זאת כאשר מר אלמקיאס טען כי בזמנים הרלבנטיים איש מלבדו לא עסק במכירות, גם לא שניר בנו שהיה בשירות צבאי.

נכון הוא כי ההזמנות הודפסו ע"י הנתבעת ברם מדוע היה צורך לשלוח אותן לשניר? מהיכן בכלל ידעה ששניר נוגע בעניין ומדוע התובעת מעולם לא מחתה על עניין זה?

מעבר לכך, התובעת הייתה מודעת לכך שהנתבעת טוענת כי פקידה בשם ציפי אמנם טיפלה בהזמנות אך מעולם לא הייתה במחסן וקיבלה את הסחורה בפועל אלא מחסנאי בשם משה ובכל זאת לא הביאה או הזמינה לעדות את הנהג ע"מ שיעיד מי היה מקבל ממנו את הסחורות.

יש לומר שגם הנתבעת לא איתרה והביאה את אותה פקידה בשם ציפי (אם כי לעין בלתי מקצועית עולה כי יש שוני בין החתימה על החשבונית נשוא התביעה ולבין חתימות אחרות של אותה גב' ציפי).

כך גם לא הביאה הנתבעת את המחסנאי אלא שלא הנתבעת היא זו שצריכה להוכיח את הגרסה.

משכך יש לקבוע כי התובעת לא עמדה בנטל והתביעה נדחית.